השבוע שוב עלו הטייקונים הישראלים לכותרות. הפעם לא קושרים להם כתרים ומפארים ומרוממים אותם בכיכר העיר. הפעם מעמידים אותם למשפט שדה מהיר וחורצים את דינם לסקילה.

יטען הטוען, כי באמת יהיה זה פופליסטי לעשות כן, שכן ללא בעלי ההון- אין משק ישראלי מתקדם ואין תעשייה, שוק צרכני ושוק עבודה משוכלל.

ואולם הטיפול הכוללני בבעלי ההון אכן איננו חג סביב שיח מקצועי וענייני- שיח שצריך לבחון את ההשלכות של ריסוקם של בעלי ההן, וכפועל יוצא של חברות מובילות במשק שאחראיות להעסקתם של אלפי עובדים.

עולם היזמות טומן בחובו מושג לא פופלארי, והוא “עושק”. במילים לא מכובסות מטרה העיקרית של חברה, הינה השאת רווחים לבעלי מניותיה (סע’ 11 לחוק החברות). ישאל השואל, על מה מלינם הציבור ומבקרים אחרים- שכן אותם טייקונים פועלים בצדק, להשאת רווחיהם שלהם, רווחי החברות אותם הם מחזיקים. ועושק מוגדר בחלקו כניצול הזדמנויות (ולעיתים של החלש) על מנת להשיא רווח. יזמים זריזים, יזהו פוטנציאל להשאת רווחים וכדרכו של עולם- תמיד יפעלו להשאת רווחים במובן זה. זוהי דרכו של עולם, דרכו של שוק משוכלל.

מסכים אני עם מי שאומר שהבעייה טמונה במגנוני הביקורת, שכן עליהם מושתת החובה לשמור על הקופה הציבורית ועל נכסי הציבור: ע”ע מקרי החברה לישראל, מכירת בז”ן וכימיכליים לישראל לידי האחים עופר בנזיד עדשים.

האחים עופר, תשובה, דנקר וחבר מריעם- אכן קל לשנוא אותם, אולי אפילו מוצדק.

הם רע, אולי רעה חולה של המשק הישראלי, אבל הם רע הכרחי. מי שכן צריך לשמור עלינו הם נבחרי הציבור שצריכים להשית מנגנוני בקרה וביקורת שלא יאפשרו למכור נכסי הציבור או להתיר לאותם בעלי הון לעשות בנכסים אלו כבשלהם.

ואולי מוטב שהציבור יוציא דינם של בעלי הון, גם אם המחיר הינו שהדבר נעשה בפופוליסטיות חסרת הבחנה. מוטב נזק סביבתי כזה, מאשר שקט תעשייתי אחר שיעניק את האפשרות להמשיך לבצע גזל ציבורי.

ובכן,יפה האמירה של הרבי נחמן מברסלב לעניין זה: (שרי להו) לצדיקים (לצדיקיא) לנהוג (לסגואי) ברמאות (ברמאותא) עם הרמאים (רמאי). מותר לנו לציבור להתנהג לעיתים בדרכיהן של בעלי ההון, ולהפוך את הדין לפופליסטי, ללא סנטימנטים, שנוגס בכמה חלקות טובות בדרך אגב של עיקור רעה חולה מן השורש.

כשחוטבים עצים, ניתזים שבבים- ואולי לא כל-כך נורא שיותזו שבביהם של כמה מבעלי ההון.

Feeding them with their own dog food

לשם שינוי.

הרי אם נחשוב בצורה ביקורתית, מרבית ההון של אותם טייקונים מדוברים, נצבר על ידי שימוש בנכסי הציבור או בשוק הישראלי.משך שתי עשורים (בצורה מובהקת לפחות) ישראל היו נתונים להשפעה מתמשכת של בעלי ההון, כאשר האחרונים עשו בנכסי הציבור כבשלהם. הטענה כי בעלי ההון ידירו רגליהם מישראל הינה חלשה במקרה הטוב, הרי הציבור תמיד ירכוש מזון (שופרסל) תמיד ישתמש בסלולרי (סלקום) תמיד יצטרוך בחלקו, ותמיד יחסוך בחלקו האחר (בנקים,ביטוח ופינססים) : אדרבא ואדרבא: תזוזה של אותם בעלי ההון מגרעיני השליטה הללו, יסייע ליזמים חדשים לרפא את השוק ולשכללו על ידי כניסת תחרות בריאה שתוביל להוזלת מחירים ותנאי שוק משוכלל אמיתי (ע”ע רמי לוי, גולן טלקום וכו).מדוע לו לציבור לשלם פרמייה מוגזמת על צריכת שירותים שמחוזקים בריכוזיות על ידי אותם בעלי ההון, ויקוב ההר את הדין מדוע המדינה צריכה להעניק סובסידייה לאותן בעלי ההון על מנת שימשיכו את עסקיהם כאן.

לעניות דעתי, אין מדובר בשוק חדש/יצירת מקומות עבודה חדשים וכו- אלא מדובר בחליבה של שוק קיים כאשר הציבור איננו מרוויח מכך.

אין פסול בעידוד השקעות זרות כאשר מדובר בטכנלוגייה,הקמת מפעלי ייצור,והשקעות אחרות אשר קיימות להן אלטרנטיבות ברורות (למשל אינטל העולמית שיכלה להקים עוד מרכזי פיתוח בהודו במקום לפתוח אחד חדש בקריית גת, וכו). לעידוד השקעות מסוג זה יש חשיבות רבה- וכן להטבות מס משמעותיות יש משקל רב. לא כך הדין ביצירת רווח הוני מקצירה של משאבי שוק קיים במקום יצירה של שוק חדש.

יש מקום לאיפה ואיפה